בתי אחותי אמי
לפרשת פקודי (פורסם בשנת תש"ס)


 

"בעטרה שעטרה לו אמו"

(שיר השירים ג', י"א)

שאל ר' שמעון בר יוחאי את ר' אלעזר בר' יוסי.

אפשר ששמעת מאביך מהו: "בעטרה שעטרה לו אמו"?

אמר לו: הן! אמר לו: היאך?

אמר לו: משל למלך שהיתה לו בת יחידה

והיה מחבבה יותר מדאי, והיה קורא לה: בתי.

לא זז מחבבה עד שקראה: אחותי.

לא זז מחבבה עד שקראה: אמי.

כך הקב"ה מחבב את ישראל יותר מדאי.

בתחילה קרא לישראל: בת, שנאמר: "שמעי בת" (תהילים מ"ה)

לא זז מחבבן עד שקראן: אחותי, שנאמר: "פתחי לי אחותי" (שה"ש ה')

לא זז מחבבן עד שקראן: אמי, שנאמר: "הקשיבו אלי עמי ולאומי" (ישעיה נ"א) "ולאמי" כתיב

עמד ר' שמעון בר יוחאי ונשקו על ראשו ואמר:

אילו לא באתי לשמוע ממך אלא טעם זה דיי.

שמות רבה נ"ה, ב' ושיר השירים רבה ג'

* * *

ר' שמעון בר יוחאי, איש הסוד הגדול, אינו נרתע מביטויי הקירבה המופלגים שבשיר השירים, שכן הוא, כר' עקיבא רבו, יודע כי לפנינו שיר אהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל: "כל הכתובים – קודש ושיר השירים – קודש קודשים".

אך, אף על פי כן, מתקשה הוא בביטוי "בעטרה שעטרה לו אמו", הן "המלך שלמה" הינו מלך עליון והוא מקור החיים.

כיצד ניתן איפוא לדמות אותו – ולו בדרך משל – כבן לאמו?

תשובה מופלאה משיב לו ר' אלעזר בר' יוסי:

כנסת ישראל, שהינה ביטוי לנשמת האומה מתגלה, ביחסה לריבון העולמים, ברבדים שונים:

ברובד הראשון: הפשוט, בתו היא. שהרי הוא אביה קונה והיא תלויה בו "כגמול עלי אמו".

ברובד השני: הופכת מערכת היחסים בינו לבינה להיות שווה והדדית, כיחס בין אחים ורעים אהובים, השוים זה לזה וזקוקים זה לזה.

"אחותי … תמתי" ר' ינאי אומר: תאומתי. כביכול לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני…

ר' לוי אומר: מה תאומים הללו חושש אחד מהם בראשו – חברו מרגיש, כך כביכול אמר הקב"ה: "עמו אנכי בצרה".

ואילו ברובד השלישי: כנסת ישראל אינה רק בת ואחות, אלא רעיה אהובה המעניקה לבן זוגה תחושת חום וביטחון כשל אם אוהבת. ועליה נאמר: "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר".

* * *

בעת הקמת משכן הכלולות לכנסת ישראל וריבונו של עולם, נוהגת כנסת ישראל לא רק כרעיה אלא כאם הטורחת להכין את הבית ולעטרו – עד כי חש כביכול, מלכו של עולם כי זו העוטרת לו כליל תפארת הינה רעייתו ואמו גם יחד. והוא שש ומתפאר: "בעטרה שעטרה לו אמו".

* * *

ואפשר, שמבקש "משל האם" לבטא עוד תחושה פשוטה ועמוקה. לא אחת נוהגים זוגות נשואים, לאחר שנולדו להם ילדים, לקרוא אחד לשני, לא בשמם הפרטי, אלא כדרך שקוראים להם ילדיהם: "אבא", "אמא".

לבני הזוג: לכנסת ישראל ולריבון העולמים יש ילדים: "בנים אתם לה' אלוהיכם". ועליהם הכתוב אומר: "צאנה וראנה בנות ציון".

בשעה שיוצאים הילדים במחולות אהבה ביום כלולות ההורים, ובמיוחד ב"חתונת הכסף" ו"חתונת הזהב", לאחר יובלות שנים, מתבונן המלך החתן בעיני המלכה הכלה, ויפה עד מאוד היא בעיניו, גם אם אינה עוד כל כך צעירה, וקמטי סבל חרושים בפניה … ולוחש לה באהבה – אמא!

… ואולי, אם מותר להעיז ולומר, בשפת שיר של חולין, מוסיף הוא ואומר: "… ביחד כיף להזדקן".

* * *

ר' שמעון בבר יוחאי, הנושק לר' אלעזר בר' יוסי על גילוי רז זה, צופה בעיני רוחו בבת … האשה … והאם, ההולכת בדרכה הארוכה מיום חתונתה עד יום שמחת לבה, אשר עוד נראהו עין בעין וישמח לבנו..

ביום חתונתו – זה המשכן (שמות רבה, פקודי) "וביום שמחת לבו" – זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו (תענית כ"ו:).
עלה

קמחא דפסחא תשעט מודעה לעיתון

מעט מן האור

רוצים להיות שותפים? צרו קשר

פס
שם
טלפון


מעט מן האור

כל הגיליונות ב-pdf  להורדה והדפסה

שער מעט מן האור 3
לקריאה עלה