הביטוי המובהק ביותר לאהבת החסד של חנן הוא

מיזם 'אורות חסד'.

הפרויקט, הפועל כבר למעלה משני עשורים, העניק עד כה מאות אלפי חבילות מזון למשפחות נזקקות בכל רחבי הארץ

פעילות 'אורות חסד' לזכרו של חנן

חנן פורת, איש הרוח, ההתיישבות והעשייה הציבורית, היה בראש ובראשונה איש של נתינה, חסד, אכפתיות ודאגה כנה לזולת.

הסמל המובהק ביותר לרוח החסד של חנן הוא מיזם "אורות חסד" השייך לעמותת "תנועת אורות", אותה הקים בשנת ה'תשנ"ט (1999). מפעל ענק זה פועל כבר למעלה מעשרים שנה ודואג במסירות לאלפי משפחות ברחבי הארץ. עם סיום כהונתו כחבר כנסת מטעם מפלגת תקומה, פנה חנן להקמת מפעל ראשוני זה, וייסד את עמותת "תנועת אורות" ופרויקט "אורות חסד" בניהולו של נחי אייל.

חנן לא יכול היה לשקוט על שמריו בידיעה שישנם אנשים נזקקים במדינת ישראל. במהלך למעלה משני עשורי פעילות, חולקו במסגרת "אורות חסד" מאות אלפי חבילות מזון. נציגי התנועה בכל רחבי הארץ אוספים את החבילות ומחלקים אותן ישירות לבתי המשפחות, בהתאם להמלצותיהם של גורמי הרווחה, אישי ציבור ורבנים. שיתוף פעולה הדוק זה מאפשר להגיע להיקפים אדירים של אלפי חבילות בכל מבצע, ומאות אלפי חבילות לאורך שנות פעילותה של העמותה.

העיסוק בחסד ובמצוות הצדקה היה קרוב במיוחד לליבו של חנן. לקראת חגי תשרי וחג הפסח (במבצעי קמחא דפסחא), כאשר נערכו ההכנות למשלוחי החבילות, היה חנן מצטרף באופן אישי למלאכת האריזה. במו ידיו טרח וארז את הארגזים, הכניס את הבקבוקים ומוצרי המזון, ועטף הכל בחיוך ובשמחה פנימית. בנוכחותו הקורנת הפיח רוח של שמחה במתנדבים ובעובדים, וכיוון את ליבם של השותפים לעומקה של מצוות החסד והנתינה.

דלתו של חנן הייתה פתוחה תמיד לפניות, לבקשות עזרה ולסיוע לחולים ולנזקקים. את כל ההכנסות והכספים שקיבל עבור שיעורים והרצאות שהעביר, נהג להעביר במלואם כתרומה לקרן החסד, על מנת להמשיך ולהושיט יד לכל מי שזקוק לכך.

קופת הצדקה בבית

"כחלק משמחת מצווה לקראת החגים היה אבא משתף אותנו במצוות צדקה בהידור"
מספר אמיתי פורת, בנו של הרב חנן זצ"ל "הוא היה מלמד אותנו לתת צדקה לקופה גדולה שהיתה בבית ולמלא אותה עד תומה, ומאותה קופה לתת לבית הכנסת, באופן אישי וכמובן בהמשך גם לאורות חסד. לאבא היתה חשובה השותפות שלנו במצוות הצדקה בפועל ממש והשמחה הכרוכה בכך.

"אחד הדברים המרכזיים, שאבא היה חוזר עליו במיוחד לפני החגים, היה משפט מהלכות יו"ט של הרמב"ם, האומר כי מי שאוכל ושותה ואיננו משתף את העניים ואת מרי הנפש בסעודתו, אז זו שמחת כרסו ולא שמחת מצווה. דגש מיוחד נתן לפעילות אורות חסד לקראת החגים יחד עם הרצון שתהיה האפשרות לכל אדם להביא לביתו את כל צרכי החג".

חנן התנהג גם בחסד בממד הבין אישי: היה דואג לאלו שהיו להם מניעות ועיכובים במציאת הזיווג. לעיתים היה הדבר נראה משונה, אך חנן בכוחותיו הדלים התאמץ בחיפוש אחר זיווג לאותם מעוכבים. אחד מהאנשים בישיבת מקור חיים שהייתה בכפר עציון, מעיד על כך שחנן השקיע בו את כל כולו ולא נח עד שהוביל אותו לחופה. האכפתיות הזאת הייתה מאד יקרה ללִבו.

ואמיתי מוסיף: "אבא חיפש בחסד את החיבור שבין האדם היחיד לבין זולתו, באופן שמבטא בעצם את החריגה של האדם מעצמו ואת החיבור העמוק שיש בין כולנו במעגלים השונים, במעגל של עם ישראל, במעגל של האדם בכלל ובמעגל שבין האדם להקב"ה אל השורש המאחד בעם ישראל. אני חושב שזה היה דבר מרכזי מאוד אצלו".

כמה משפחות, תינוקות
וילדים תרצו לשמח?

'מאמין וזורע': הלוואה שהפכה לתרומה לחקלאי גוש קטיף

ערב עקירת גוש קטיף וגירוש המתיישבים, הגה חנן את קרן 'מאמין וזורע'. הוא אסף כספים מהציבור הרחב שמטרתם היתה לממן את הפעילות החקלאית של תושבי הגוש בחקלאות עד היום האחרון. וכך החקלאים שנטעו וזרעו והמשיכו לעבד את אדמתם עד לגירוש עצמו ממש. הם פעלו כי ידעו שהקרן תיתן להם את הגיבוי הכלכלי במקרה שהגירוש יתרחש – כפי שאכן קרה. כשחנן גייס את הכספים, הוא הודיע לציבור: " היום אתם נותנים את הכסף שלכם כהלוואה. היה וחלילה יקרה גירוש ההלוואה שלכם תהפוך לתרומה. היה והגירוש יתבטל הכסף יחזור לבעליו והחקלאים יוכלו להמשיך ולהפריח את אדמתם".

אומר נחי אייל: "כך לימד אותנו חנן בכל התנהלותו ומהלך חייו, שחסד ותורה זה אותו דבר. חנן חי חיי תורה שהם חיי חסד וחיי חסד שהם חיי תורה.

"ואם הייתי חושב מה נוכל לעשות כדי להמשיך את דרכו של חנן, 

שלא היה חפץ במצבה גדולה או בכיכר ענקית שתיקרא על שמו, אלא דווקא להמשיך בדרך החסד, ולהוסיף אור וטוב לזולת. ואני מאמין שדרך זו תסב לו נחת רוח במרומים. 

אני קורא לכם בואו תצטרפו אלינו לאורות חסד ולתת כתף למפעל הענק הזה שמסייע לנזקקים".